<h1>רי"ץ גיאת הלכ' אבל</h1>
<h2>דף יז.</h2>
כי נח נפשיה דרב הונא סבר לאתובי ספר תורה אפורייה אמר להו רב חסדא מילתא דבחייה לא סבירא ליה השתא ליקום ליעבד ליה, קסבר אסור לישב על מטה במקום שספר תורה מונח עליו. לא הווה פורייה נפיק מבבא סבר לשלשולה דרך גגות אמר להו רב חסדא הכי גמירנא מניה חכם כבודו במטה ראשנה (פרום) [פרוס] ואפקוה ש"מ כבודו להוציאו במטה ראשונה ושלא לשנות ממטה למטה ודרך פתחים ואין מניחין ס"ת על מטתו. ונשאל מרב האיי לענין אדם חשוב שמת מהו לעשות לו הספד וספר תורה מונח לפניהם במקום וסדין פרוס עליו. והשיב מותר לעשות כן לאדם חסיד וגדול בתורה ויחיד בדורו מדתניא (ב"ק יז.) (דה"י ב' ל"ב) וכבוד עשו לו במותו זה חזקיה מלך יהודה שיצאו לפניו ל"ו אלף חלוצי כתף דברי ר' יהודה א"ל ר' נחמיה והלא לאחאב מלך ישראל עשו כן אלא מלמד שהניחו ספר תורה על מטתו ואמרו קיים זה מה שכתוב בזה. והא האידנא קא עבדינן הכי אפוקי מפקינן אנוחי לא מנחינן ואי בעי תימא אנוחי נמי מניחינן קיים לא אמרינן. וטפי עדיף דלא למיעבד הכי דאמרינן כי נח נפשיה דרב הונא סבור רבנ' לאנוחי ספר תורה על פורייה אמר להו רב חסדא (שמעינן דיש בדבר זה סירכא) מילתא דמחיים דיליה לא סבירא השתא ליקום ונעביד ליה. וכן כי נח נפשיה דרב חסדא דשמעינן בדבר הזה סירכא וזקנינו נמנעו מזאת. ואם נעשה לחכם גדול וחסיד ויחיד במקומו אל יהי ספר מוטל אלא בתיבה ודומה לה והוכיחו מי שישנה בדבר.
